הזמרת האהובה דיברה איתנו על ילדותה, המצב הכללי ביוון, שיתופי הפעולה שלה וביקורה הקרוב בישראל
מאת: איון בראון ואלינור פרארה
כיצד השפיעה ילדותך על הסגנונות המוזיקליים והיצירות שלך?
המשפחה שלי הגיעה מאיזמיר ליוון. אבא שלי נהג לשיר שירי עם יווניים כך שגדלתי על שירים מסורתיים. בנוסף, הושפעתי גם ממוסיקה יוונית מודרנית שנעשתה בדור שלי. אנחנו ארץ שהולידה יוצרים גדולים.
האם המצב הכלכלי היום ביוון דומה למצב הכלכלי הקשה שהיה בילדותך?
המצב של אז ושל היום שונה מאוד: בתקופה שהיינו ילדים הגישה לחיים הייתה שונה. האנשים שחיו ביוון בעבר אמנם היו עניים, אך עם עבודה קשה הם הצליחו לרכוש לעצמם ולספק לעצמם את צרכיהם. ואילו כיום, אנחנו חיים במציאות חדשה. עתיד ילדנו כבר אינו בטוח כי אנו חיים בחברה פוליטית לא יציבה וכלכלה שלא מנוהלת על ידי יוונים.
באחד הראיונות הקודמים שלך סיפרת כי השיר "הכל מזכיר לי אותך" הוא אחד האהובים עליך, מה הסיבה?
כולנו חווינו אבדות גדולות בחיינו ודרך השירה אנחנו מבקשים להקל על הכאב. הזיכרונות הטובים נותנים משמעות ומחזקים אותנו יותר ויותר. בתקופה ששרתי את השיר איבדתי את אמא שלי ולכן מאוד התחברתי לשיר הזה.
ביוון את נחשבת לאחת הזמרות הכי מצליחות והכי סנטימנטאליות ומרגשות. מאיפה מגיעה כל העוצמה המרגשת שבאה לידי ביטוי בשירה שלך?
תודה על המילים החמות. אני אדם אמוציונאלי, למדתי להביע את רגשותיי מגיל צעיר והשירה היא אחת הדרכים בהן אני עושה זאת. אני נותנת משמעות למילים בשירים ולכן קיים בי צורך להיות מחוברת מאוד למילים ולא רק לתווים, מוזיקה בלבד איננה מספיקה.
הקהל שלך נחשב לבוגר בעיקרו, באילו דרכים את פועלת כדי להגיע גם לקהל צעיר יותר?
אני לא לגמרי מסכימה עם האמירה הזו שכן יש לי את הכבוד לשיר בפני כל שכבת הגלאים. עובדה היא שלא נשארתי עם סגנון מוסיקלי אחד ופניתי לא פעם למלחינים ותמלילנים צעירים יותר בכדי לנסות ולחדש. את המהלך הזה ביצעתי הרבה פעמים תחת סיכון שצעד כזה יפגע בקהל שהכיר אותי עם סגנון ספציפי. אבל זה אתגר ואתגרים כמו חדשנות ממריצים אותי לעבודה. היום אני שרה עם הפילהרמונית הישראלית ומחר עם להקה אותנטית-יוונית או רק בליווי פסנתר.
בשנים האחרונות עבדת עם יהודה פוליקר. ספרי לנו מעט על שיתוף הפעולה שלך איתו ועל היחסים בניכם.
שמו של פוליקר הגיע ליוון עוד לפני שהגעתי לישראל בפעם הראשונה בשנת 1991. עוד לפני ביקורי הראשון בישראל שמעתי שכוכב רוק מקומי, ישראלי, שר שירים ביוונית ורוכש לו קהל שמעריץ אותו. כשהגעתי לכאן בביקורי הראשון ופגשתי אותו הרגשתי מיד שהוא הנשמה התואמת שלי. הקול החם שלו, הנימוס שלו, הרגש שלו, ההומור שלו והתשוקה שלו לשירה כבשו אותי מיד. ביצענו יחד מספר שירים, שרתי את שיריו באלבום החדש אותו הקהל אהב מאוד. יהודה הוא אמן גדול.
חאריס אלקסיו שרה עם יהודה פוליקר – כל דבר מזכיר לי אותך
מחר ומחרתיים מחכות לך שתי הופעות גדולות. מה, לדעתך, תהיה תגובתו של הקהל הישראלי להופעות?
הקהל הישראלי קיבל אותי בעבר בהמון אהבה, מה שגרם לי להתרגש מאוד. הפעם אני מתרגשת אפילו יותר היות ואני אופיע עם התזמורת "האגדית" – הפילהרמונית הישראלית היא אחת התזמורות הטובות בעולם. זהו כבוד גדול עבור כל אמן להופיע עם המוסיקאים האלה. אני רוצה לציין גם את עבודתם הנהדרת של קוסטאס פפדוקס, האחראי על העיבודים ואת אנדראס פילרינוס המנהל האמנותי.
האם את חושבת ששיתופי הפעולה שלך בישראל ימשכו? האם יש למה לצפות?
מבחינתי אני אמשיך עם שיתופי הפעולה ועם הביקורים בישראל כל עוד הקול שלי יאפשר זאת. מעבר לעניין המקצועי אני מרגישה שרכשתי הרבה חברים בישראל: שמעון פרנס עזר לי לבחור את הרפרטואר שלי, ירון אנוש הוא חבר טוב ומשה יוסף המפיק המוסיקלי תמיד עוזר ודואג שאופיע בתיאטראות הכי יפות.
מדוע את מרגישה קשורה לישראל? האם את חושבת שיש מכנה משותף בין המוזיקה הישראלית למוזיקה היוונית?
הנשמה הישראלית והנשמה היוונית הן נשמות תאומות: אנחנו שני עמים שמלאים ברגשות ואנחנו אוהבים לשיר. אנחנו אוהבים את הבל קנטו ואת הריקוד. אנחנו גם מושפעים מהמוזיקה הערבית שאני מאוד אוהבת. החל מאסתר עופרים ועד יהודה פוליקר ונועה – כולנו מוצאים את עצמנו במגרש של המוזיקה הים תיכונית, ואני חושבת שהנשמה הים תיכונית הזו היא שהופכת את העמים האלה לייחודיים.
