מאת: בת אל כהן מליחי
כשביקשו ממני לכתוב על יאניס התלבטתי מהיכן להתחיל. אולי מהילד בן השמונה שיוצא לראשונה מהכפר ומצמיד את פניו לשמשת המכונית בנסיון לשמר את אורות העיר הגדולה בזכרון….כמו הבטחה לחזור ולכבוש את אהבת הקהל. או אולי בנער בן הארבע עשרה שיחד עם אחיו והוריו שר בקולו העוצמתי בעודם עובדים בשמש הלוהטת של מברוגיה , כפר הולדתו. באותם לילות קרירים הוא מתבונן בכוכבים , שר לעצמו ומתפלל בדמעות להגשים את חלומו לשיר מול קהל.
אולי הסיפור של יאניס קקוסאוס (שמו האמיתי) יתחיל בגיל שש עשרה בו הוא עוזב את הכפר ומנסה את מזלו באתונה. המועדונים לא מאירים לו פנים והוא נוטש את הנסיון להגשים את חלומו ומחפש פרנסה במגוון מקצועות ביניהם ספר תוך כדי שהוא משלב את שירותו הצבאי. יעברו שנים ספורות והוא יחזור ויתגלה על ידי מפיק שישנה את שמו , באישור אביו, ויקליט את האלבום הראשון שהופך כמו כל אלבומיו בהמשך לאלבום פלטינה כפול. או בגיל עשרים כשהוא פוגש את מריה , אהבת חייו ואם חמשת ילדיו. הרגע אחרי טקס הנישואין בו הוא נותן לה את טבעת הנישואין שלו ואומר לה , "קחי אותה כי את לבי כבר לקחת". ביציאה מבית החולים, לאחר לידת בנו החמישי, נשאל יאניס על המתנה שקנה למריה לכבוד הלידה. הוא ענה בפשטות "הבאתי לה את לבי כל השנים האלו". על זה אומרות היווניות… "אאאאחחחחח".
אפשר להתחיל מכל נקודה שרוצים אבל בסופו של דבר מגיעים לאותו מקום….מדובר באמן מיוחד בצורה יוצאת דופן בסצנה המוזיקלית ביוון. יחד עם כשרונו המוזיקלי הנדיר , הקול העוצמתי, ההגשה המרגשת, כשרון ההלחנה וההתמסרות הטוטאלית לקהל בכל הופעה, ניחן יאניס בשלל מתנות של אופי ואישיות. הפתיחות והכנות בה הוא משתף את הקהל במסע המוזיקלי והאישי שלו הינם נדירים בקנה מידה עולמי. הקשר החם עם המעריצים שמחכים לו אחרי כל הופעה עד שעות הבוקר המוקדמות רק כדי לקבל עוד קצת מיאניס ….והוא נותן מעצמו כל כך הרבה. פעם שאלתי אותו על כך והוא ענה לי "זה רק חלק קטן ממה שאני יכול לתת כדי להחזיר למעריצים על האהבה שהם נותנים לי". את הכינוי "טו קליטרו פדי" שפירושו " הבחור הכי טוב" קיבל יאניס לא רק בגלל הלהיט שנושא את השם הזה. בזירה המוזיקלית העמוסה בפיתויים וסכנות, שומר יאניס על מעמדו כאיש משפחה למופת. בכל ראיון בו הוא נשאל בנושאים ערכיים הוא מסמן את הקו השמרני-מסורתי בו למשפחה ולקהילה יש ערך עליון.
