גזענות בשם חופש הביטוי
מאת: אלינור פרארה עזרה ותרגום: יוני איאטרו וג'וליאנה נחמיאס
מופע חדש עלה בעיר אתונה. הקומיקאי ג'ימיס פאנוסיס עומד בראש מופע סטנד-אפ סאטירי המתיימר להעביר ביקורת על הטרואיקה, תוכנית ההבראה הכלכלית היוונית. עד כאן הכל בסדר. אלא שכדי לפרסם את המופע שלו החליט פאנוסיס להשתמש בכרזה מעוררת מחלוקת ובה נראה מגן דוד משולב עם… צלב קרס.
הוא אף מגדיל ורושם בתיאור המופע כי מדובר בהפקה יהודו-נאצית. למרות שאני מסתייגת מהשימוש במונחים נאציים כדי לתאר את גרמניה של היום, ברור לי מדוע לועג פאנוסיס לצלב הקרס: בשל הנהגתה באיחוד האירופאי והטלת הסנקציות על יוון – גרמניה שנואה היום ביוון כמו שהיתה שנואה בזמן הכיבוש הנאצי. אבל כאן נשאלת השאלה הגדולה: מדוע מגן דוד? מה עשו לך היהודים, פאנוסיס? ומי נתן לך את הזכות לחבר בין סמל של מוות ואבדון עבור העם שלנו – עם סמל המסמל את תקומתו? מופע האימים היהודו-נאצי שלך לא מצחיק אותנו, ג'ימי. לא מצחיק בכלל.
החיבור שעושה פאנוסיס בין צלב הקרס הנאצי לבין המגן דוד מעורר חלחלה ושאט נפש. בימינו צלב הקרס הנאצי הפך להיות סמל למשהו רע, חולה, אפילו שטני. מה יחשוב הדור הצעיר ביוון כשיראה את החיבור הנוראי בין צלב הקרס למגן דוד? מה יחשוב האדם הפשוט על אותו מיעוט יהודי החי בקרבו כשיראה את הסמל היהודי משולב עם הסמל הנאצי? האם פאנוסיס בכלל חושב על ההשלכות של מה שהוא עושה? האם הוא בכלל מבין כמה נזק המופע שלו עלול לגרום בעתיד?
לא רק לנו, כאן בישראל, המופע של פאנוסיס מפריע. כרזת המופע עם הסמל הגזעני פורסמה ונתלתה ברחבי יוון, בכל עיר, בכל כיכר מרכזית. יהודים רבים המתגוררים ביוון זעמו על הכרזה וארגון ה-KISE היהודי פנה לשר המשפטים ולמזכ"ל הדתות בתלונה כי היא פוגעת בדת היהודית ובזיכרונם של ששת המיליונים שנספו בשואה. כמו-כן, הארגון פנה לכל העיירות במחוז אתונה בהם נתלתה הכרזה בבקשה להסיר אותה. למרבה הצער, רק עיירות ספורות נענו בחיוב לבקשה זו.
נראה כי המצוקה הכלכלית ביוון מעבירה אנשים על דעתם. אולי פאנוסיס זקוק נואשות למזומנים, ולכן יעשה הכל כדי לקדם את המופע שלו ומבחינתו כל האמצעים כשרים.
אבל מה שמטריד אותי היא לא רק גזענותו של הקומיקאי ושל עיריות ביוון שמשתפות פעולה עם הזוועה הזו. מה שמטריד אותי היא גזענותם של אמני יוון שהגיעו למופע, תמכו ועודדו את פאנוסיס.
הנה, לדוגמא, זמר הפופ ניקוס גאנוס שתייג עצמו באירוע. או למשל הזמרת אמריליס, המגוננת על המופע בטענה שמדובר, סך הכל, במופע סאטירי. תנועות שמאל ביוון טוענות שיש להעלות את המופע – בשם חופש הביטוי. נשאלת השאלה: איפה עובר הגבול בין חופש הביטוי לבין קריאות גזעניות? האם בשם חופש הביטוי מותרת ההסתה? האם בשם חופש הביטוי מותרת ההשתלחות וההתעמרות בעמים ומיעוטים? השימוש הציני שעושה השמאל היווני וג'ימי פאנוסיס בזכויות אדם ורעיונות ליברליים מזכירים לי את השימוש הציני שעשה היטלר באותם הרעיונות ליברליים ודמורקטיים-כדי לעלות לשלטון.
אמנות, כל אמנות, היא דבר נפלא כי היא מאפשרת לאינדיבידואל לבטא את עצמו. על אמנות וחופש אומנותי צריך להגן כמו על מקדש כי אמנות מאפשרת לאדם למחות על מצב קיים, להבהיר עמדה.
ויותר מכך. אמנות משמשת לקרוב בין אנשים, בין לבבות, בין עמים. מה שג'ימי פאנוסיס עושה במופע שלו הוא לא פחות מחילול המקדש הזה, והשחתת האמנות. במקום שאומנות תקדם את השלום בין העמים נעשה בה ניצול ציני לשם יצירת שנאה וגזענות נגד עם שכל חטאו הוא שהוא בעל אמונה שונה. המופע של ג'ימי לא פחות ממעורר שנאה. ושנאה היא המכנה המשותף הנמוך ביותר.
